אנרגיית החיים מזינה אותי

לאחרונה התחדד לי מה היא התשוקה הגדולה ביותר שלי או מה הכי מזין אותי. וזה מרגש מאוד אותי, כי מסתבר שהרבה שנים חיפשתי במקומות הלא נכונים את שהייתי צריכה ובצורות שלא הזינו אותי. וגם משמח לגלות שהרבה מהדברים שנוכחים בחיי הם מחוברים לצרכים העמוקים שלי ומזינים אותי מאוד ועכשיו אני מבינה מדוע כל כך נמשכת אליהם מלכתכילה. ומה הוא הדבר שהכי מזין אותי? אנרגיית חיים. בצורתה הטהורה. הפראית. הראשונית.

הויז'ן / הזיכרון שנתן לי את הבהירות הזאת הם הרגעים שאתאר בפסקה הבאה;

לידה.

אנרגיית חיים מתפרצת. שני גופים המתגייסים ונותנים את כל כולם כדי להוליד ולהיוולד. אמא ובת. לאחר חיבור כלכך עמוק של כתישעה חודשים...

אמא שלי נעה, נשמה, השמיעה קולות.. ובצורה מסתורית וקסומה ידעתי גם אני איך לנוע ואיך לגייס את שצריך כדי לצאת ולנשום את הנשימה הראשונה שלי. כל זה קורה בתמיכתו של כוח החיים עצמו! אנרגיית החיים, אורגון, פראנה, אלוהים - כל כאלו שמות לאותה אנרגייה המחייה את גופנו מרגע הלידה ועד המוות.

והרגעים האלו, שאחרי הלידה... פתאום יש שקט, מנוחה, הרפיה...

אני על החזה של אימי, מרגישה את האנרגיה שלה, אני עדיין עטופה בדם החיים, היא מזיעה. גוף לגוף, רוטטות חיים. זה, בדיוק זה. כל מה שכזה - מזין אותי, ממלא אותי. (ממלא באנרגיית חיים - כצפוי :)). להרגיש את החיות הזאת. להרגיש את הגוף. אמיתי, מציאותי, כאן, חי, פועם, עכשיו. נע, נושם, רוקד, נח, רטוב, יבש, מחוספס, חלק. עם כןןןןןן ענקי לכל התחושות, הרגשות, הנוזלים, הריחות... עם קבלה של כל החוויה האנושית הזאת מסקס עד סמדהי, מהשורשים החיתיים ועד לפריחה שבכתר. אז כזה. מרגישה מאוד מבורכת על שיש את *זה* בחיי. ומרגישה מוזנת ונינוחה. לדוגמא, בטיול בטבע בו אני רואה עגל היונק מאמו הפרה. ובמשחק שאני הכי אוהבת לשחק בעולם:

*פולסיישן.*

יש שם כל מה שאני צריכה, רוצה, אוהבת ורוטטת. פולסיישן עבורי זה מעבר לשיטה, מעבר לעוד טכניקה שמתיימרת לעשות אותך יותר מאושר. זו חקירה של אנרגיית החיים עצמה, משחק עם כוח החיים המתפרץ בצורה ספונטנית, פשוטה. מרגישה רצון אדיר לחלוק ולשתף את היופי הזה עם עוד ועוד...

רוטטת ופועמת אלה~סטיאם.

תמונה שמסמלת עבורי את כל מה שכתבתי שם למעלה..

בג'ונגל תאילנדי. רטובה מגשם ומהשפריצים של מפל מטורף. כוח החיים בעיצומו.