בחרת לעזוב את הגוף

בחרת לעזוב את הגוף מתישהו

זאת האסטרטגיה שפיתחת כדי לא להרגיש

זה הפתרון שמצאת כדי להיות פיזית במקום מסויים (כי אין לאן ללכת, כי לא בטוח ללכת) אך לא באמת להיות בו.

הגוף שלך כאן אך את.ה לא כאן.

מנגנון הגנה מתוק שהגן עליך ממש ואיפשר לך לשרוד זוועות.

יתכן והתרגלת אליו כל כך עד שכבר בכל מפגש עם אנרגיית החיים את.ה מתנתק.ת?

מרגיש.ה את הצמא הכל כך גדול להיות עם החיים, להיות משתתף.ת מלאה בחיים ולהרגיש אותם אך יחד עם זאת כשהם פוגשים אותך את.ה מתנתק.ת?

אח, זה עצוב. להיות חי אך לא באמת, להיות עם גוף אך לא באמת בו.

עם המודעות הזאת, עם המילים האלה שאת.ה קוראת ועם האהבה והחמלה למנגנון המתוק הזה- אני מזמינה אותך לבדוק את המציאות הנוכחית, ולבצע את הבדיקה שוב ושוב בסיטואציות שונות: האם כאן זה בטוח עבורי להיות בגוף? להרגיש ולנשום? אולי אני צריכ.ה משהו כדי להרגיש בטוח.ה? אולי שמיכה? אולי קירור? חימום? אולי יד שתאחוז בידי? ואולי הכל כבר ממש בסדר וכל שנותר הוא לבחור להיות בגוף? להזמין את החיים באמצעות הנשימה ולהיות איתם וזהו? תמצאי את עצמך ברגיעה ובנוכחות עם הגוף והחיים.

ו… שוב הערפל הגיע? העיניים פקוחות אך את.ה לא באמת רואה?

אוקי, תקבל.י את זה. תיפול.י אל הריק אל הvoid, אל הכלום. תמות.י. אבל באמת. בטוטאליות.

היית שם כל כך הרבה פעמים והיית שם לפני שנולדת לפני שבחרת בחיים. בצורה.

תהיי.ה שם. עוד ועוד. כמה זמן שצריך ואל תבואי לחיים בכוח. המתיני לאימפולס של חיים. המתיני לרצון מובהק לתנועה/ נשימה/ קול. המתן בסבלנות…

הרי זה יגיע, זה תמיד שם המעגל הזה של חיים-מוות-חיים. צפה בזה, היי מודעת.

צפי בתודעה הערה שלך, גם בכלום.

היי שיווה, היה תודעה ותני לשאקטי להתעורר ולעורר אותך. זה תמיד קורה. זה ריקוד נצחי.

תסמוך תאפשר ותזכרי שתמיד אפשר לבחור שוב בחיים. תזכרי שבחרת בהם. ותמיד תמיד אפשר למות אל תוך הכלום ולהיוולד אל החיים.

אני כאן לתמוך בך במסע חזרה אל הגוף, לעורר ולחבר אותך אל החיים.

צילום:

gilles levy Dalia Raphaeli Levy