הסיפור שלי - חלק 3

הטריפ של חיי, שהפך הכל, טילטל והרעיד את עולמי ויחד עם זאת חיבר אותי לאמת. או כוחה של טיפה אחת קטנה, טיפה פסיכדלית ושובבה שטיפטפתי אל תוכי בפסטיבל ההוא. ״אני לא עושה סקס או סמים לפני גיל 18״ אמרתי לעצמי ולכולם, הייתי אמא מתוקה לעצמי. בגיל 19 טעמתי מיזה ומיזה וראיתי כי טוב מאוד.

״אני מעשנת וויד אבל לא בקטע של אסיד״ אמרתי לעצמי ולכולם והופ מצאתי את עצמי דלוקה במסיבה לאחר ששתיתי כוס ערק-אשכוליות שנתנו לי חברים שפגשתי במסיבה. בעודי מקפצת לי ברחבה, מרגישה משהו אחר ושונה והופ מבינה- אני דלוקה. לא סיפרתי לחברים שבאתי איתם, שמרתי זאת לעצמי והיה לי טוב סך הכל. לאחר המסיבה, שאלתי את אותם החברים מה היה בכוס? ואמרו ששמו בה אסיד והיו בטוחים שאני בקטע, לא חשבו על זה שאולי זאת הפעם הראשונה שלי… מזל שזה הלך לי טוב. כעבור כמה חודשים שוב הייתי במסיבה ובחרתי לקחת טיפה. היה טריפ קסום ביותר.

חייתי בתל אביב חיים בהם אני לומדת עיצוב אופנה ובטוחה שאהיה מעצבת האופנה הגדולה בעולם, עובדת בשירות לקוחות ומכירה בפרטנר, משכורת חמודה, שוכרת בית משלי, וויד וויד, קשרים פוליאמורים (לא שהכרתי את המושג), מינית, בליינית, גיל 20 קלאסי.

לאחר שנה במתכונת הזאת, היה לי משבר בלימודים, היה לי קשה מאוד לשלב אותם עם העבודה, משמעת עצמית והכסף שנדרש בשביל פרוייקט הגמר והחלטתי לחזור להורים (!), לירושלים ולהתמקד בלימודים. סיימתי את החוזה ועברתי לשם. מיותר לציין שזה היה הזוי וקשוח מהיום הראשון. מבחינתם חזרתי להיות ילדה בת 12, כמו שכחו שהייתי עצמאית כמה שנים.

תוך כדי שעיכלתי את השינוי יצאתי לפסטיבל עם חברים שם כמובן בחרתי לקחת טיפה, ״קליפורניה סאנשיין״ קראו לה למיטב זכרוני. הכל היה טוב ויפה כמו ב2 הפעמים הקודמות עד ש… ראיתי כמה אנשים מתחבקים והצטרפתי לחיבוק הקבוצתי הזה ועף לי המוח! זוכרת שהרגשתי שטסתי לשביל החלב משהו בזה העיף אותי ממש. זוכרת ששיתפתי חבר שהיה איתי בזה שאני מרגישה שאני בשביל החלב וזה היה לי יותר מידי להכיל. מזל שממש סמוך היה מתחם הילניג ספייס בדיוק לא.נשים כמוני, שעפים וחווים אתגר להכיל את זה. הלכתי לשם, התעופפתי לשם יותר נכון. היו לי שם כמה שעות קשוחות ממש. הרגשתי שמלא מלא נפתח אלי, מלא מלא ידע ותחושה כזאת שכבר לא רציתי עוד לדעת אך זה המשיך ונפתח. זה היה סופר מפחיד. היו שם נשים ממש מתוקות שתמכו בי. וזוכרת שהיה שם במתחם בחור שהכרתי תוך כדי הטריפ, עוד לפני שניגשתי לאוהל והוא אמר לי ״אני אוהב אותך״ וזה סרט אותי ופתח אותי והיה לי סופר חזק ומטריד. זוכרת שראיתי בבירור מסכות על פנים של אנשים מסויימים והכלבים נראו כל כך טהורים. לקח לי כ8 שעות להתחיל אט אט לחזור לקרקע מהחוויה. למחרת היה לי עוד יום לאינטגרציה בפסטיבל שהרגשתי בו עדיין חצי דלוקה ולמחרת חזרתי הביתה, לבית הורי לחגוג את החג השני של פסח.

בשולחן החג הרגשתי שמשהו שונה בי ופתאום נפלה עלי ההכרה שאני עדיין דלוקה! זה הפחיד אותי ממש. הרגשתי שהמציאות מרגישה לי שונה. הלכתי ולישון, אך למחרת זה המשיך. יצאתי החוצה לעולם והכל היה אחר, שמעתי צלילים שלא שמעתי בעבר, ראיתי כמו שלא ראיתי בעבר והכל היה טו מאצ׳!! סופר מפחיד וגם ממש ממש התביישתי לשתף ולספר, גם חברים, התביישתי לשתף בזה שהיה לי ״טריפ רע״ ושעדיין משהו קורה איתי.

התחילו התקפי החרדה. לא ידעתי שככה קוראים לזה. כן ידעתי שכשאני מרפה, כשאני בעצירה, יש כזאת תחושה שאני טסה גבוה ואז זה מפחיד אותי, הלב שלי דופק מהר מהר ואני בסטייט קשוח ממש. חוויתי את זה ממש לבד. כעבור זמן מה שיתפתי את אמא שלי וזה קצת עזר כשהיא החזיקה לי את היד. ככה זה המשיך כמה חודשים של סיוט מתמשך, לא ידעתי עם מי לדבר ומה לעשות, חוויתי גם דברים מטורפים וקסומים כמו היכולת להרגיש אנשים לעומק, דברי חכמה שיצאו ממני בצורה שהתפלאתי בה מעצמי, יכולות כישופיות הזויות כמו אור שנכבה ברגע שרציתי מבלי ללחוץ על המתג ועוד… אך אני לא רציתי את זה. לא ידעתי איך להכיל את זה. שמתי לב שכשאני עובדת ממש קשה (עבדתי במלצרות) אז יותר נעים לי, אז אני לא חווה את הטיסות, שמתי לב שאלכוהול עוזר, סיגריות, ווייד לא הלך לי טוב בכלל, גם אורגזמה הפחידה אותי. זוכרת שצפיתי הרבה ב״אח הגדול״ כדי לספוג קצת שיט ולא לחוות את הטיסות האלה לגובה. בגדול עשיתי מה שאני יכולה כדי לא לחוות את ההתרחבות התודעתית שחשתי ואת הלב והגוף שנפתחו על 10000 (את זה לא הבנתי אז).

זוכרת שאיכשהו הגעתי לקבוצה בפייסבוק בשם ״סודות האמת הנצחית של הטרנאס״, אז היא היתה ממש קטנה. הרגשתי שמה שמדברים עליו שם מרגיש לי בבית, מותאם לבית החדש הזה שבהווייה שלי. פניתי לדור מנהל הקבוצה ושיתפתי אותו במה שאני חווה. הרגשתי שהוא מבין אותי‪.‬ ‫[אשכרה עכשיו דיפדפתי בהיסטוריה של האינבוקס ומצאתי את ההתכתבות ושמה אותה כאן. זה סופר מתוק בעיני.]‬ ״היי, מרגישה צורך לפנות אליך בעניין זה, כבר תקופה של כחצי שנה שאני בהתעלות רוחנית וממש מרגישה שקיבלתי מעין עיניים חדשות וכמו בנאדם חדש לגמרי, חייה הוויה, וחוויתי שינויים גדולים בדפוסי ההתנהגות בחיי, עם זאת חוויתי התקף חרדה בפעם הראשונה בחיי במהלך התקופה, הרגשתי שזה ממין עודף מידע אולי, הפסקתי קצת את הרחבת הידע אך לא את המעשים ואת דרך החיים , ועדיין חווה תחושות על גבול החרדה , האם אתה מכיר דברים כאלו ואיך אתה ממליץ לפעול ? תודה על הכל״ והוא ענה לי ״הי יעל וסליחה על העיכוב בתשובה. תהליך ההתעוררות הוא תהליך של איחוד השכל עם מי שאנחנו באמת. כדי לייצר מודעות לאמת אנו חווים תהליך אשלייתי של פרספקטיבות. המנגנון הזה נוטה להגיב בקיצוניות כשהוא מזהה שאת מוותרת על השיפוטיות והופכת לכוונה מודעת להיטיב. נשקו של השכל הוא פחד וכעס. כשאת חווה חרדה תסבירי לשכל שלך שאת יודעת שהחוויה אינה אמיתית ובכך שאת חווה אותה אין בזאת די כדי לשכנע אותך באמיתותה. לאחר מספר "קרבות" השכל יוותר ותהיי בשלווה. תודה על אמון בי, חג שמח- דור״.

‫זה עשה לי טוב, הרגשתי נראית. התחלתי לדבר עם המוח שלי ולראות שזה משפיע על התחושות שלי. שמתי לב שהחרדה מגיעה בעיקר כשמאוד רגוע לי. כשאני יושבת במרפסת ברגוע עם ציוצי הציפורים וזה הדהים אותי לחקור את זה. הפכתי מקרבן לחוקרת ואז הגילוי המדהים ביותר הגיע - שמתי לב שאם אני מרפה ומסכימה ליפול אל התחושות ואל התעופות האלה שחשתי אז נהיה לי ממש ממש רגוע, יותר ממה שחוויתי אי פעם, אפילו חווה עונג בסטייט הזה. רק הייתי צריכה להסכים לנסוק/ ליפול. המדיטציה התגלתה מתוכי. אז לא ידעתי שזו מדיטציה. וכך הייתי התחלתי להתרגל לחיות עם. תודעה שונה, לחוות את החושים אחרת ובכל פעם שהנסיקות היו חזקות, הייתי עוצרת, עוצמת עיניים ומסכימה לזה. ואט אט התענגתי על זה ממש. ‬

בינתיים חזרתי לתל אביב. כי פשוט לא הלך לי בירושלים.

חברה אמרה לי, אני הולכת ליוגה כאן בתל אביב ואני חושבת שכדאי לך גם, יש לי תחושה שממש תאהבי. לא הבנתי מה זה יוגה. הייתי כל כך רחוקה מהעולם הזה. אך ניסיתי. וואוו. היוגה קרקעה אותי, חיברה אותי אל הגוף. חיברה תעופה וקרקע וכבר לא חוויתי את התקפי החרדה, ההתמודדות הפכה להנאה צרופה, מדיטציה עמוקה, חושים חדים, עדינות, יצירתיות ולב עדין, רגיש ופתוח אל העולם. כל אהבתי את היוגה שהמשכתי ללימודי הוראת היוגה בוינגייט. היה לי בית נעים ועבודה חדשה ויציבה בחברת החשמל.

לכאורה נראה כמו הפי הנדינג. אכן זה סיום מתוק לתקופה הזאת (גיל 23) אך יש התפתחות רבה מאז (היום אני בת 29).

לאן העבודה עם הגוף לקחה אותי? והמדיטציה? איטליה? נוסחה אורגזמית? חזרה הביתה פנימה בתוכי, שורשים נטעים עמוק וצמרת משגשגת. כל זה ועוד בפרק הבא וכנראה האחרון. ספר/י לי אם התחברת. סקרנית אם חווית דברים דומים. האם ננגעת? אוהבת, אלה סטיאם.