.png)
הו, הצמא הזה להרגיש את אנרגיית החיים…
להרבה זה מוכר כצמא למין.
אך לרוב החיפוש העמוק הוא רחב ועמוק יותר. הכמיהה העמוקה ביותר של רובנו היא לפגוש את החיים במלוא עוצמתם בכל תא ותא בגופנו.
אין באמת הפרדה בין אנרגיית החיים לאנרגיה המינית.
האנרגיה מינית היא אנרגיית חיים שמורגשת באזור האגן ואיברי המין.
אנרגיית החיים נמצאת מסיבבנו ובתוכנו. היא הדבר המסתורי הזה שמבדיל בין גוף חי לגוף מת.
אם כך, למה רובנו לא חוויים אותה בעוצמה באוזניים למשל? למה רובנו חווים אותה בעוצמה באיברי המין? איך זה שגם א.נשים שמאוד לא מחוברים לגוף שלהם ולעדינות מחוברים למין ורוצים מין (ואפילו מאוד)?
אנסה להסביר.
אנרגיית החיים תמיד רוצה לנוע בגופנו מלמטה עד למעלה. לשטוף אותנו.
המקום בו היא נמצאת בצורתה החזקה ביותר, המנוע שלה הוא אזור האגן, איברי המין והרגליים. מקור החיים. הדחף שמביא חיים. האזור בגופנו שמאוד מחובר לשורשנו החיתיים. לכן רובנו מרגישים.ות שם את החיות הזו…
פתאום במיניות אנו יכוליים להרגיש יותר חיים, החיה מתעוררת, הלב מתרחב, התודעה.. לעיתים אנו נהיים אפילו זרים ומוזרים לעצמנו (בקטע טוב( ואנו נטענים ונשטפים בחיים גם אם רק באזור האגן, אך מכיוון שהרבה לא מכירים (זוכרים) את הפוטנציאל האמיתי של לחוש את החיים בכל הגוף, אנו מחייכים, חצי מסופקים וממשיכים בחיים. (לעיתים אזור זה חסום ואז יש קושי לחוש את אנרגיית החיים גם שם… אולי אכתוב על זה בעתיד)
הפוטנציאל האמיתי של כולנו הוא לחוות את כל גופנו והוויתנו כאיבר מין אחד ענק!
כל תא בגופנו הוא אורגזמי.
הגל האורגזמי הוא גל של טעינה ופריקה של אנרגיה של כל גופינו: הפיזי, הרגשי והאנרגטי יכולים לחוות.
הגל הזה של הטענת אנרגיה, הגעה לפיק ופריקה זה גל שקיים בכל מקום ביקום…. עונות השנה, גלי הים, פעימת הלב וכו׳
ביכלתנו להטעין את כל גופנו באנרגיית חיים, לתת לה לטפס ולעלות מהאגן כל הדרך מעלה.
כולנו בפוטנציאל אקסטטיים, זו המהות שלנו.
מה קרה לנו בדרך? איך הרבה מאיתנו הפכו למאובנים שבמקרה הטוב מרגישים אנרגייה- חיות באיזור איבר המין?
נאלצנו לחסום ולהדוף את אנרגיית החיים.
נאלצנו לדחוף אותה מטה שוב ושוב ולא לתת לה לשטוף את כל גופנו.
למה?
אנרגיית החיים מבקשת ביטוי ספונטני ואותנטי - מגיע גל של אנרגיית חיים בצורת כאב והיא מבקשת להתפרק בצורה של בכי ודמעות, מגיע גל של אנרגיית חיים בצורת התלהבות ושמחה והיא מבקשת לצהול ולרקוד…
כשהיינו ילדים, רובנו נתנו לתנועה הזאת לקרות. ככה בפשטות.
ואז אמרו לנו לא לבכות, לא לצעוק, ללכת לישון ולא לקפוץ על הספה בהתלהבות, לא לגעת באיבר המין שלנו וכו.. לעיתים גם נענשנו וכך למדנו בתת המודע שלא בטוח עבורנו להתבטא ומצאנו דרך לעצור מאנרגיית החיים לנוע בחופשיות בצורותיה השונות ע״י כך שאימצנו את שרירנו ודחפנו אותה (את אנרגיית החיים) מטה!! פעולה שפשוט אמרה לה ״לא״. פעולות הדחיפה האלה יצרו מתחים כרוניים בכל שרירי גופנו, מתחים שעד היום מכילים בתוכם את כל הביטויים של החיים שרצו להתבטא דרכנו אך אמרנו להם ״לא!״ כי הרגשנו לא בטוחים ועשינו הכי טוב שיכלנו כדי להגן על עצמנו.
אז… בטח שכשאנרגיה שמתחילה לנוע מהאגן לרוב היא נשארת שם ואנו לא מרגישים אותה בשאר הגוף.
אך כשאנו מתחילים לחזור אל הגוף, להיות איתו, להקשיב לאימפולסים שלו, לתת לו להניע אותנו, לתת לקול להיות חלק מזה, לתנועה, לביטוי של רגש אם מופיע, תוך שאנו נושמים, פתוחים לחיים, מקבלים אותם אל תוכנו ויחד עם זאת נותנים להם לנוע בנו בחופשיות, אנו משחררים וממיסים את אותם המתחים ואז האנרגיה שוצפת ושוטפת אותנו, מטפסת במעלה הגוף המשוחרר, לעיתים גם פוגשת חסימה וכשאנו מאפשרים אנו מבטאים את מה שרוצה שם ביטוי והיא ממשיכה לנוע ולשטוף אותנו ואנו רוטטים מאהבה. מחיים.
כל מה שצריך לעשות זה -לאפשר ולסמוך-
יותר לנשום עם פה פתוח ורפוי, יות רלהשמיע קול, יותר לנוע ויותר לסמוך על ביטויים ספונטנים ואותנטיים גם במ׳נ׳ות וגם בשטיפת הכלים.
אשמח מאוד לתמוך בך ולחבר כל תא בגופך חזרה אל החיים.
זה כבר יותר בטוח עבורך להמיס את השריון ששמת על עצמך והגיע הזמן לתת מענה לכמיהה העמוקה הזאת שלך להרגיש חיים כל עוד את.ה בחיים.
בוא, בואי לסשן או תהליך Tantric Journey יחד איתי. נחבר את שורשייך החייתים עם פריחתך הרוחנית ונחזיר את החיוניות, השמחה והעונג לחייך.
אוהבת מאוד
אלה סטיאם
Comments