כשאני אני

את מפחדת להיות את עצמך שמא לא יקבלו אותך כמו שאת.

לא יאהבו. ידחו, ינטשו.

את צודקת. אם תהיי את, אותנטית. יהיו אנשים שלא יאהבו ולא יקבלו אותך.

אך יהיו גם כאלה שממש ממש יאהבו! וזה יהיה הכי נעים בעולם, כי תרגישי שאוהבים אותך באמת.

כמו שאת ללא מאמץ. ללא מסכה ושריון.

ואת,

סוף סוף תרגישי אהובה. תרגישי שרואים אותך.

תנוחי.

זה הוא סיפור שקרה לי באמת. האמונה ש״אני לא אהובה״, ש״לא רואים אותי״ ליוותה אותי שנים רבות, ביחד עם תחושת כיווץ והסתגרות בחברת אנשים ונשים והנה אני מוצאת ורואה שהאמונות האלה השילו את עצמן מעלי. דבר שקרה מעצמו ככל שהעמקתי והרפתי אל תוך אותנטיות. זה כל כך מרגש.

התמונה הזאת צולמה ברגע מרגש. הלכתי לקנות לחם במאפיה ביתית קסומה בכפר. אהבו אותי שם, ראו אל תוכי, כמו שאני, חשופה. החמיאו וחיבקו. הרגשתי שראו את כל היופי שהוא אני, בפנים ובחוץ. היא אמרה לי: את כל כך יפה! וכל כך יפה לך הירוק הזה מסביב! אני חייבת לצלם אותך ולשלוח אליך את התמונה שתראי כמה את יפה. היא צילמה ושלחה את התמונה. זה עשה לי נעים בבפנוכו של הלב, מילא אותי באהבה.