שדים ומלאכים

שדים ומלאכים רוקדים לאור חצי עיגול מושלם של הלבנה

אקסטזה וכאב עושים אהבה שחורה ברוטב נקטר נוזלי גוף

פחד ונחת יושבים זה לצד זו, ללא מילים בכדור פורח

חווה תקופה של אקסטזה, עוצמה והיזכרות בכוח שנובע מהנשמה שלי, מחיבור אליה, מחיבור אל השירות שלה ומה שמרטיט אותה ומה שנותן לי את התחושה שאני בדיוק בדיוק במקומי

ויחד עם זאת חווה פגיעות, לידה מחדש ועוד לידה ועוד מוות ועוד לידה…

מוצאת את עצמי

מקננת עם קולי כאב שאינו שלי

שרה שיר שבא מעולם אחר, קדום

נירגשת מלדמיין את המקדש חוזר ואני נדרשת לכהן בו ולהקים אותו

לאסוף את כוהני וכוהנות החיים, האהבה

ולתת לכל המבקשים את טעם ההיזכרות.

זה מרגש אותי ואני דומעת עכשיו

וגם מפחדת נורא ורוצה לרקוע שלא רוצה

יחד עם זאת, הכל מרגיש ממש ממש פשוט

וברור לי שאני מתמסרת לזה בסגידה שקטה שעושה לי נעים בעומקים.

נילקחתי ועדיין נלקחת שוב ושוב אל הדאנג׳ן, אל הצינוק, אל המגדל האפל

שם שולטים הsטן, השדים, הנחשים והדרקונים

כמה שפחדתי מהם

כמה שרציתי אל האור…

עד שגיליתי, שהם המוות

ויחד עם זאת החיים בשיא הריכוז שלהם

הכלום, הvoid, הריק

הפוטנציאל המסימלי לחוויית חיים של קסם ומלאות

-עוצמה-

ובאפר, בצינוק, בעולם שמתחת

מצאתי את הכנפיים העצומות שלי

מצאתי את האש אותה אני יורקת מפי ומעיניי

אש של אהבה

מלב של דרקונה

עוצמתית וגם אוהבת

מכירה ומוקירה

את החשיכה וההארה.

הלב שלי דופק

העיניים דומעות

אני מוכנה לעוף

ולאהוב כל כך חזק

לאהוב באדום, לבן, שחור, ירוק וכחול

ולחיות חיי נשמה.

צריכה כמה ימים של עדינות

ואני מוכנה.

צילום: Gilles Levi